✨ פרק 6:הזמן שלי מדויק -כשאני מפסיקה לרוץ ומתחילה להאמין בתהליך
פעם חשבתי שמה שלא קורה מהר , כנראה לא יקרה.
הייתי רצה אחרי תשובות, דוחפת תהליכים, מתאמצת להבין, להשיג, להתקדם.
הייתה בי תחושת דחיפות פנימית, כאילו הזמן בורח לי מבין האצבעות, ואני חייבת להספיק הכול עכשיו.
אבל משהו השתנה.
היום אני יודעת:
הזמן הוא לא אויב. הזמן הוא מורה.
הוא לא מונע ממני להגיע , הוא מלמד אותי איך להגיע.
אני כבר לא רצה ,אני נעה. לא מתוך פחד לפספס, אלא מתוך ביטחון עמוק שהכול קורה בדיוק מתי שצריך.
המסע שלי עם הגוף לימד אותי את זה היטב.
כשבחרתי בדרך ריפוי אלטרנטיבית, שמעתי שוב ושוב:
"זה ייקח הרבה זמן… את מסתכנת… את דוחה את הבלתי נמנע."
אבל בלב ידעתי ,הגוף שלי לא צריך שיאיצו בו, הוא צריך שיאמינו בו.
והגוף, כמו הלב, מגיב לאמון.
הוא נפתח, מתרכך, מתאזן, בקצב שלו.
היו רגעים של ספק.
של המתנה לתוצאות.
של חוסר ודאות מתסכל.
אבל דווקא שם, כשבחרתי להישאר נוכחת בתוך הזמן ולא לברוח ממנו, הרגשתי את הריפוי העמוק ביותר.
לא רק בגוף, אלא גם בנפש.
הבנתי שאני לא מאחרת.
אני לא מאחרת את הייעוד שלי, לא את הבריאות שלי, לא את האהבה שלי.
אני פשוט לומדת לסמוך על התהליך.
כשאני נותנת לדברים להבשיל בזמן שנכון להם, אני מגלה שהם מגיעים בדיוק כשאני באמת מוכנה לקבל אותם.
לא רגע לפני, לא רגע אחרי.
זה לא תמיד קל.
האגו שלי עדיין רוצה לדעת, לתכנן, לשלוט.
אבל הלב שלי לוחש לי בשקט:
"שחררי. תנשמי. תסמכי. את בדיוק במקום הנכון."
