🌿 להיזכר בבריאות שנבראתי ממנה
כשהגוף שלי מבקש ממני לעצור- הנשמה לוחשת לי: הגיע הזמן לברוא מחדש
כשאני מפסיקה להילחם בגוף שלי ומתחילה להקשיב לו באמת, נפתחת בתוכי דרך חדשה, של בריאות קורנת, אהבה עצמית וחיבור לכוח הבורא שבי.
לא תמצאו את זה בשום מדף בבית טבע. לא בין תוספי תזונה, לא בין קפסולות צבעוניות ולא תחת מדבקה של "מומלץ ע״י". את מה שאני מגלה עכשיו, לא קיבלתי משום מטפל או גורו , זה נברא מתוכי, מתוך שקט פנימי, מתוך הסכמה עמוקה לראות בגוף שלי לא בעיה, אלא שותף.
אני לומדת להקשיב. לא רק לצרכים הפיזיים, אלא למה שמעבר להם, לזיכרונות שמופיעים בגוף, לאמונות שנשארו תלויים בי כמו בגדים ישנים. אני רואה איך כל פעם שהתנתקתי מעצמי, ברמה הכי עדינה, נפתח שער למשהו להיכנס. כאילו הגוף קרא לי, ביקש שאחזור הביתה.
הבנתי שמחלה, לא משנה מה שמה, לא נועדה להעניש. היא באה לבקש שנזכור מי אנחנו. היא מופיעה כשהאור הפנימי שלי נכבה, כששמחה הופכת לתנאי, כשאני מרחמת על עצמי במקום לאהוב. היא באה כשאני שוכחת שאני לא סיפור מהעבר, אלא תודעה חיה, פועמת, בוראת בכל רגע מחדש.
אני כבר לא מאורגנת למחלות. לא מתכננת אותן, לא מהדהדת אותן עם סיפורים ישנים. אני מזמנת את הבריאות לא ממאבק, אלא מאהבה. מאמונה שלמה במה שאני, לא פחות מאור בגוף פיזי. אני מתמסרת לנשימה הזאת, לרגע הזה, לכאן.
כשאני שמה את תשומת הלב שלי על ההווה, לא על מה שהיה, לא על מה שיכול להיות , משהו משתנה. התאים שלי מגיבים. הלב מתרחב. ואני שומעת בתוכי לחישה עתיקה, חכמה, אולי מזמנים אחרים, אולי מהנשמה שלי:
"זה לא מה שאת עושה, זה איך שאת. לא מה שאת אומרת, איך את מרגישה. לא מה שאת אוכלת ,אלא מה שאת מאמינה שאת."
הבריאות שאני מבקשת לעצמי היא לא יעד, היא דרך חיים. היא ההסכמה לראות את עצמי כבריאה גם כשכואב. היא היכולת לעמוד מול הפחד ולהגיד לו בעדינות: תודה שאתה מגן, אבל אני כבר זוכרת את הדרך.
ואם שכחתי לרגע ,אני נושמת. וחוזרת פנימה.
היום אני בוחרת לא להגדיר את עצמי דרך התסמינים, או דרך מה שהרופאים יודעים. אני גדולה יותר מזה. אני בוחרת לגלות בכל בוקר מחדש איך מרגישה בריאות קורנת, איך נראית שמחה שלא תלויה בדבר.
לא תמיד קל. לפעמים אני מתפתה לחזור לסיפור הישן, לפעמים אני נופלת לתוך "אבל מה אם". אבל אני כבר לא נשארת שם. כי עכשיו אני יודעת: הריפוי שלי לא תלוי במשהו חיצוני, הוא תלוי בהסכמה שלי להאמין שאני ראויה לו.
ולכן, אני שואלת את עצמי בעדינות, כל בוקר מחדש:
איך את רוצה לחיות את שארית חייך?
בתוך מגבלות? או מתוך אור?
והתשובה נולדת מתוכי, רכה, פשוטה, בוהקת:
אני בוחרת להיות בריאה.
לא רק בגוף, בנשמה.
