בסיפור הזה מתוך סדרת “קורותיה של גברת מגונדרת”, אני חוזרת אל אחד השיעורים השקטים ביותר שקיבלתי מאימי האהובה: שיעור על תזונה בריאה כהקשבה לגוף, על שתיית מים, ירקות, פירות, פשטות, התמדה ובחירה יומיומית בחיים. דרך הזיכרון, הסליחה וההודיה, גברת מגונדרת מגלה שהגוף אינו מבקש מלחמה או שליטה, אלא אהבה, הזנה ורכות.
הקדשה לאמא – האישה שלימדה אותי לבחור בחיים
הסיפור הזה מוקדש לאימי האהובה,
האישה שמבלי לדעת לימדה אותי כל כך הרבה על בחירה, התמדה, בריאות, פשטות ואהבת החיים.
כיום, כשאני מביטה לאחור בעיניים רכות יותר, אני מבינה כמה השראה קיבלתי ממנה — גם כשעוד לא ידעתי להעריך, גם כשעדיין לא הבנתי, וגם בתקופות שבהן חשבתי שאני יודעת טוב יותר.
מתוך המבט החדש הזה, גברת מגונדרת לומדת לסלוח לעצמה על מה שלא ראתה אז, ומודה על מה שהיא מסוגלת לראות היום.
יש שיעורים שמגיעים בשקט
דברים שאני מבינה רק בדיעבד.
בעבר הייתי בטוחה שהחיים מלמדים אותי דרך רעש, כאב, משברים גדולים ורגעים שמטלטלים את הקרקע מתחת לרגליים. עם הזמן גיליתי שיש שיעורים שנכנסים אליי בשקט. בלי דרמה. ובלי כותרת. בלי שאדע בכלל שהם שיעורים.
אחד השיעורים האלה הגיע אליי דרך אמא שלי.
לא תמיד ראיתי את זה. היו שנים שבהן לא הערכתי, לא ידעתי לקרוא למה שראיתי בשם השראה, והסתכלתי על הבחירות שלה בעיניים של בת. לפעמים אפילו בעיניים שיפוטיות, כאלה שחושבות שהן יודעות, בזמן שהן רואות רק חלק קטן מהתמונה.
כשגברת מגונדרת מבינה שאמא הייתה מראה חיה
היום, כשגברת מגונדרת מתבוננת לאחור, היא מבינה.
אמא שלה הייתה עבורה הרבה יותר מאמא. היא הייתה מראה. שיעור חי. אישה שבחיי היומיום שלה, בבחירות הקטנות, באורח החיים, בדרך שבה התמידה, דאגה, בחרה, שמרה והמשיכה — הזינה בתוכה השראה עמוקה, גם בלי מילים גדולות.
לפעמים ההשראה הגדולה ביותר לא מגיעה מהרצאה, מספר, מקורס או ממשפט מעורר השראה. היא יושבת מולנו במטבח. מוזגת מים. חותכת פרי. מזכירה לנו לאכול משהו טוב. שומרת על סדר פשוט. בוחרת בחיים שוב ושוב דרך הדברים הקטנים.
הכוח המרפא של הדברים הקטנים
היום אני מבינה כמה כוח יש בדברים הקטנים.
מים.
לימון.
אבוקדו.
תפוז.
ירקות.
פירות.
נשימה.
הקשבה.
בחירה אחת קטנה ביום.
פעם זה נראה לי פשוט מדי, אולי אפילו מובן מאליו. כיום אני יודעת שהגוף לא מבקש מאיתנו מהפכות גדולות בכל רגע. לעיתים הוא רק מבקש שנזכור אותו. שנשקה אותו. שנזין אותו. שנקשיב לו. שנפסיק להתייחס אליו כמובן מאליו.
שתיית מים כהקשבה לגוף
שתיית מים, למשל, היא אחד הדברים הפשוטים ביותר — ובכל זאת, כמה פעמים שכחתי את עצמי בתוך עומס החיים.
לא פעם חיפשתי אנרגיה בחוץ, בזמן שהגוף שלי רק ביקש מים. ברגעים אחרים רציתי בהירות, ריכוז וקלילות, והגוף לחש לי בשקט: תתחילי מהבסיס.
המים שומרים על מאזן הנוזלים בגוף, מסייעים למערכת העיכול, לעור, לכליות, לריכוז, לאנרגיה ולתחושה הכללית. מעבר לכל ההסברים הבריאותיים, יש בשתיית מים גם משהו סמלי עבורי: זו תזכורת פשוטה שאני ראויה להזנה. ראויה לטיפול. לא צריכה לחכות עד שהגוף יצעק כדי להקשיב לו.
להתגנדר מבפנים – אהבה לגוף ולא רק למראה החיצוני
גברת מגונדרת, שפעם ידעה להתגנדר מבחוץ, לומדת היום להתגנדר מבפנים.
לא באיפור.
ולא בהעמדת פנים.
לא בניסיון להיראות כאילו הכול בסדר.
היופי החדש שלה נולד מתוך בחירה לשתות מים, לאכול מזון שמיטיב איתה, לנוח כשצריך, לשים לב למה הגוף מספר, להפסיק להיאבק בו ולהתחיל לשתף איתו פעולה.
חכמת הרמב״ם ובריאות מתוך איזון
בתוך הדרך הזאת אני פוגשת גם את חכמת הרמב״ם, שמזכירה לי שחכמת הבריאות איננה חדשה.
כבר לפני מאות שנים דיברו על איזון, אכילה נכונה, התאמה למצב האדם ושמירה על הגוף לפני שהוא נשבר. הרמב״ם הבחין בין אנשים חלשים שזקוקים לחיזוק, אנשים מאוזנים שזקוקים לשימור, ואנשים חזקים שזקוקים להמשך שמירה על כוחם.
כמה חוכמה יש בזה.
לא כולנו באותו מקום. כל גוף מבקש דבר אחר, וכל תקופה בחיים דורשת סוג אחר של הזנה. יש זמנים שבהם אני זקוקה לחיזוק. בתקופות אחרות אני מבקשת איזון. לפעמים, אחרי דרך ארוכה, אני לומדת לשמר את מה שכבר נבנה בי.
בריאות היא מערכת יחסים
בעבר חשבתי שבריאות היא משהו שצריך להשיג. היום אני מבינה שבריאות היא מערכת יחסים.
מערכת יחסים עם הגוף.
עם הצלחת.
ועם הנשימה.
עם המים.
ועם המחשבות.
עם האהבה שאני מוכנה לתת לעצמי.
ירקות ופירות הפכו עבורי לא רק למזון, אלא לסמלים של חיים. צבעים על הצלחת שמזכירים לי שיש שפע בטבע, ריפוי בפשטות וחכמה באדמה. הם מעניקים לגוף ויטמינים, מינרלים, סיבים תזונתיים ונוגדי חמצון, ובעומק מעניקים לי גם תחושת חיבור — אל הטבע, אל החיים ואל הגוף שלי כבית.
אמא זרעה בי זרעים של בריאות הרבה לפני שהבנתי
כשאני חושבת על אמא שלי, אני מבינה שהיא זרעה בי את הזרעים האלה הרבה לפני שידעתי שהם נזרעים.
אולי לא הקשבתי אז.
ואולי לא הבנתי.
ייתכן שלקח לי לעבור דרך כאב, מחלה, התעוררות, חיפוש ושאלות עמוקות — כדי להבין את מה שהיה מונח מולי כל הזמן.
כיום אינני מאשימה את עצמי על מה שלא ראיתי. אני סולחת לעצמי, כי גם לא לראות הוא חלק מהדרך. גם להתנגד הוא חלק מהלמידה. אפילו המחשבה שאני יודעת הכול הייתה שיעור בדרך לענווה.
מה שלא הערכתי אז הפך לחוכמה שאני מעריכה היום
גברת מגונדרת מבינה היום שכל מה שהיא לא העריכה אז, הפך להיות חלק מהחוכמה שהיא מעריכה עכשיו.
הבחירות של אמא שלה.
הפשטות.
ההתמדה.
הדאגה לגוף.
הכבוד לחיים.
ההבנה שהבריאות מתחילה בבחירות קטנות, יומיומיות וכמעט שקטות.
כשאני בוחרת לשתות מים, לאכול טוב יותר, להקשיב לגוף, לחזור אל ירקות ופירות ולהיזכר בחכמת הבריאות העתיקה, אני מרגישה שאני לא רק מזינה את הגוף שלי. אני מחברת קו עדין בין הדורות — בין אמא לבת, בין מה שלא הבנתי אז לבין מה שאני מבינה היום.
ריפוי של הגוף, הזיכרון והיחסים
יש בזה ריפוי.
ריפוי של הגוף.
וריפוי של הזיכרון.
ריפוי של היחסים.
וריפוי של המבט לאחור.
לפעמים הסליחה לא מגיעה דרך שיחה גדולה. היא מגיעה דרך תפוז. דרך כוס מים. ודרך אבוקדו חתוך. דרך רגע שבו אני עוצרת ואומרת בלב:
אמא, עכשיו אני מבינה.
עכשיו אני מבינה שדרכך למדתי הרבה יותר ממה שחשבתי.
ועכשיו אני מבינה שהיית עבורי השראה גם כשלא ידעתי לקרוא לזה השראה.
כיום אני רואה שגם הגוף שלי חיכה שאחזור אליו באותה רכות.
להזין את עצמי מתוך אהבה, לא מתוך פחד
היום אני בוחרת להזין את עצמי אחרת.
לא מתוך פחד.
ולא מתוך מלחמה.
לא מתוך ניסיון לתקן את עצמי.
אלא מתוך אהבה.
כי בריאות אמיתית, אני מגלה, מתחילה במקום שבו אני מפסיקה להתייחס לגוף כאל משהו שצריך לשלוט בו, ומתחילה להתייחס אליו כאל בית שמבקש אהבה.
סיכום – הדרך לריפוי מתחילה בבחירה קטנה
גברת מגונדרת, במסעה החדש, כבר יודעת:
לפעמים הדרך אל הריפוי מתחילה בכוס מים אחת, בפרי אחד, בבחירה קטנה — ובהבנה גדולה שאמא תמיד הייתה שם, בדרכה, מזכירה לה לבחור בחיים.
