תקציר הפוסט
במשך שנים כתבתי על גברת מגונדרת כאילו הייתה דמות נפרדת ממני. דרך הסיפורים שלה יכולתי להתבונן בכאב, באובדן, במשברים ובהתמודדות הבריאותית שעברתי — מבלי לאפשר להם להגדיר את כל מי שאני.
לאט־לאט גיליתי שגברת מגונדרת אינה רק דמות שיצרתי. היא האישה שחיכתה בתוכי: אישה שמקשיבה לגופה ולליבה, משנה את הסיפור שהיא מספרת לעצמה ובוחרת מחדש בחיים, באמונה ובאהבה.
פתיחה
יש דמויות שאנחנו ממציאות, ויש דמויות שמגיעות כדי להזכיר לנו מי אנחנו באמת.
כך נולדה בתוכי גברת מגונדרת.
בהתחלה חשבתי שאני כותבת עליה — אישה רגישה וחזקה, שעברה כאב, אובדן, משברים ומחלה, אך לא הסכימה לתת למה שקרה לה להגדיר את כל זהותה.
דרך המילים שלה יכולתי להתבונן בסיפור חיי בעיניים חדשות. לפגוש את הכאב מבלי להיבלע בתוכו, להקשיב למה שהגוף והלב מבקשים ממני ולהתחיל לכתוב את עצמי מחדש.
עם הזמן הבנתי שגברת מגונדרת אינה אישה אחרת.
היא אני — האישה שלמדה לחזור אל עצמה ולבחור מחדש בחיים ובאהבה.
כשהחיים ביקשו ממני לעצור ולהקשיב
במשך שנים ידעתי להמשיך גם כשהלב כאב.
למדתי לתפקד, לטפל, לדאוג, לעבוד ולהחזיק את החיים מבחוץ. גברת מגונדרת ידעה להתלבש יפה, לסדר את השיער, להרכיב את המשקפיים ולצאת אל העולם עם חיוך.
אבל מתחת למעטפת המסודרת חיו בתוכה זיכרונות, פחדים, געגועים וכאב שלא תמיד קיבלו מקום.
המשברים שעברתי, האובדן וההתמודדות הבריאותית עצרו אותי. הם הזמינו אותי להקשיב לא רק למחשבות שלי, אלא גם לגוף, לרגש ולקול הפנימי שליווה אותי בשקט.
התחלתי להבין שהגוף אינו אויב שאני צריכה להילחם בו. הוא בן-ברית שמבקש שאקשיב לו.
לאט־לאט הפסקתי לשאול רק: „למה זה קרה לי?” והתחלתי לשאול:
מה מבקש להשתנות בתוכי?
מה אני מוכנה לשחרר?
ואיזו אישה מבקשת להיוולד מתוך כל מה שעברתי?
איך נולדה גברת מגונדרת
דמות שאפשרה לי לפגוש את הכאב בעיניים חדשות
גברת מגונדרת נולדה מתוך הכתיבה.
בהתחלה היא הייתה הדרך שלי לספר את הסיפור ממרחק בטוח. יכולתי לכתוב על הילדה שהייתי, על האישה שהפכתי להיות ועל המקומות שבהם הרגשתי פגיעה, מפוחדת או חסרת אונים.
המרחק שבין "אני” לבין "גברת מגונדרת” העניק לי מרחב לנשום.
דרך הדמות יכולתי לגעת בכאב בעדינות, להתבונן בעצמי בחמלה ולגלות בתוכי כוחות שלא תמיד ידעתי לזהות בזמן אמת.
מהדמות שעל הדף אל האישה שאני היום
ככל שכתבתי עליה יותר, כך הענקתי לה תכונות שביקשתי לחזק גם בתוכי: חוסן, אמונה, שמחה, ריבונות, גבולות ואהבה עצמית.
לאט־לאט הבנתי שהתכונות האלה לא היו המצאה.
הן כבר היו בתוכי וחיכו שאסכים להכיר בהן.
גברת מגונדרת הפכה ממסכה שמסתירה את הכאב לדמות שמגלה את האמת. היא עזרה לי לראות שאני הרבה יותר מכל מה שקרה לי.
הכתיבה שעזרה לי לשנות את סיפור חיי
הכתיבה לא מחקה את העבר שלי, והיא גם לא שינתה את העובדות.
היא שינתה את המקום שממנו אני מספרת אותן.
במקום לראות את עצמי רק דרך הכאב והמשברים, התחלתי לזהות גם את הכוחות שהתגלו בי בדרך. במקום להישאר בתוך השאלה „מה עשו לי?”, העזתי לשאול „מה אני בוחרת לעשות עכשיו?”.
זהו המעבר שלי מקורבנות לאחריות ולריבונות פנימית.
אחריות אינה אשמה. היא האפשרות להכיר במה שעברתי, לכבד את הרגשות שלי ובאותו הזמן לזכור שיש לי בחירה בדרך שבה אמשיך מכאן.
דרך הכתיבה התחלתי ליצור משמעות חדשה לסיפור חיי. הפצע לא נעלם, אך הוא חדל להיות כל הזהות שלי.
הוא הפך לשער.
הכלים שליוו אותי במסע הריפוי
כתיבה מרפאת והקשבה פנימית
הכתיבה אפשרה לי להעניק מילים לרגשות שנשארו בתוכי במשך שנים.
היא עזרה לי לפגוש את הילדה הפנימית, להתבונן בדפוסים ישנים ולשמוע את הקול האמיתי שלי מתחת לכל מה שלמדתי שאני „צריכה” להיות.
מדיטציה, נשימה ושינוי תודעה
דרך מדיטציות, נשימה ולימודי שינוי תודעה למדתי לעצור.
במקום להגיב מיד מתוך פחד או מתוך הרגל, התחלתי ליצור בתוכי מרחב קטן של בחירה. בתוך המרחב הזה יכולתי לשאול מה נכון לי, מה מיטיב איתי ומה מחזיר אותי אל המרכז שבתוכי.
גם לימודי ה־NLP העניקו לי כלים להתבונן במחשבות, באמונות ובשפה שדרכן פירשתי את המציאות.
אמונה, הודיה וחיבור לגוף
האמונה עזרה לי להמשיך גם ברגעים שבהם לא ראיתי את הדרך כולה.
ההודיה הזכירה לי לראות את מה שכבר קיים בחיי, וההקשבה לגוף לימדה אותי לזהות מתי אני מתכווצת ומתי משהו בתוכי מתרחב.
כל אלה הם חלק מהמסע האישי והרגשי שלי. הם אינם תחליף לייעוץ, לאבחון או לטיפול רפואי ומקצועי, אלא דרכים שתמכו בי לצד הבחירות והליווי שהתאימו לי.
לעבור מקורבנות לבחירה מחודשת
אחד השינויים העמוקים במסע שלי היה ההבנה שאני יכולה לכבד את האישה שנפגעה — מבלי להישאר מוגדרת רק דרכה.
אני יכולה להחזיק בחמלה את מה שעברתי ובאותו הזמן לבחור כיצד אני רוצה לחיות היום.
ואני כבר לא מבקשת למחוק את הסיפור הישן. אני מעניקה לו מקום בתוך סיפור רחב יותר — סיפור שיש בו גם התמודדות, חוסן, אמונה, למידה, אהבה והתחדשות.
כך גברת מגונדרת עזרה לי לעבור מהישרדות לנוכחות, ומהתחושה שהחיים קורים לי להבנה שאני שותפה פעילה ביצירת המשך הדרך.
הכול כבר נמצא בפנים
במהלך המסע חיפשתי תשובות במקומות רבים. למדתי, קראתי, השתתפתי בקורסים ובסדנאות ופגשתי אנשים שהעניקו לי כלים והשראה.
כל מפגש האיר לי חלק נוסף בדרך.
אבל התובנה העמוקה ביותר הייתה שהכלים אינם מכניסים לתוכי משהו שלא היה קיים בי. הם עוזרים לי להיזכר בכוחות, באמונה, בחכמה ובאהבה שכבר נמצאים בפנים.
הריפוי שלי אינו ניסיון להפוך למישהי אחרת.
הוא תהליך של חזרה אל מי שאני באמת.
שער לאהבה – המקום שבו הכאב הפך לדרך
מתוך המסע הזה נולד "שער לאהבה” — מרחב שבו אני משתפת סיפורים, תובנות, מדיטציות וכלים שליוו אותי בדרך.
מתוכו צמחה גם סדרת הסיפורים „קורותיה של גברת מגונדרת”, ובהמשך נולד הספר שלי „הכול כבר נמצא בפנים”, שעתיד לצאת לאור בעזרת השם.
אני משתפת את הסיפור שלי לא מפני שיש דרך אחת שמתאימה לכולן ולכולם, אלא מתוך תקווה שמישהי או מישהו שנמצאים בתקופה מטלטלת ייזכרו שגם מתוך כאב אפשר לצמוח.
אפשר להתבונן בסיפור הישן בעיניים חדשות.
ואפשר לבחור את הפרק הבא.
אפשר לחזור הביתה — אל הגוף, אל הלב ואל עצמנו.
היום אני יודעת שגברת מגונדרת אינה רק דמות שיצרתי.
היא האישה שחיכתה לי בתוכי והזכירה לי שהכול כבר נמצא בפנים.
סיום והזמנה לשיח
אם הסיפור שלי נגע בכם, אני מזמינה אתכם לצפות בסרטון ולהמשיך איתי את הדרך ב„שער לאהבה” — מרחב של כתיבה מרפאת, ריפוי פנימי, התפתחות אישית ושינוי תודעה.
אשמח שתכתבו לי בתגובות:
איזה סיפור ישן אתם מוכנים לשחרר, ואיזה פרק חדש מבקש להיכתב בתוככם?
באהבה,
שירלי שטיגר
"שער לאהבה – הכול כבר נמצא בפנים”
