לזכרו של סמל עוז ארדי ז״ל, בן של חברתי האהובה יעל, ילד של אדמה, נתינה, ערכים ואור שלא כבה
"רחוק מן השדה, אני עוד מחפש את השבילים שאז גילה הנער."
"הכל בסדר, יהיה טוב."
לזכר סמל עוז ארדי ז"ל
🙏🙏🙏
פוסט זיכרון אישי ומרגש לזכרו של סמל עוז ארדי ז״ל, בן חברתי האהובה יעל, שנפל ביום 14 בדצמבר 2023. זהו סיפור על ילד שהכרתי מילדותו, על שם שנבחר מתוך משמעות עמוקה, על קשר של שנים, על אהבה לאדמה, על נתינה שקטה ועל רגע אחד שבו הלב ידע את הבשורה עוד לפני שהמילים נאמרו.
לזכר סמל עוז ארדי ז״ל
נשמתך תהיה צרורה בצרור החיים.
יש אנשים שהשם שלהם נושא בתוכו את סיפור חייהם.
ויש נשמות שכבר מרגע לידתן מביאות איתן תדר ברור לעולם.
כך היה עוז.
עוז ארדי ז״ל – גיבור של אמת, סמל של עוצמה, אהבה לאדמה ונתינה מהלב.
כשאני חושבת עליו, אני רואה מול עיניי דמות עומדת בגאווה, משרה כבוד, זיכרון והערכה.
אני רואה נער ואיש צעיר שהיה אהוב, נאמן לערכים שלו, חקלאי בנשמה, אוהב אדמה ואדם.
מול דגל ישראל, לצד שדה וטרקטור, עוז מסמל בעיניי את חייו –
חיבור עמוק לארץ, לשורשים, למשפחה, לחברות ולערכים שעליהם גדל.
ההיכרות האישית – קשר של שנים
את עוז הכרתי מאז ילדותו.
אימו, יעלי, היא חברתי הטובה ביותר כבר 27 שנים.
חברות של חיים. וחברות של דרך. חברות שעברה איתי שמחות, כאבים, מעברים, אובדניים ורגעים שלא שוכחים.
עוז נולד בדיוק בתאריך הלועזי שלי – השמיני בינואר.
וכבר אז, עוד לפני שידעתי איזה אדם הוא יגדל להיות, השם שלו הרגיש לי מדויק.
השם עוז.
שם שמבטא כוח.
ושם שמבטא חוזק.
שם שמבטא אומץ לב.
שם שנושא בתוכו שקט פנימי ועוצמה אמיתית.
זכות הייתה לי לקחת חלק, ולו במעט, בבחירת שמו.
יעלי התלבטה בין מספר אפשרויות, ואני המלצתי על עוז.
היום, כשאני מביטה לאחור, אני מבינה עד כמה השם הזה היה לא רק שם –
הוא היה מהות.
הרגע ששינה הכול
ב־14 בדצמבר 2023, היום שבו עוז נפל, הכול התהפך.
זה היה ערב שהיה אמור להיות מלא באור, שמחה והתרגשות.
יעלי הייתה בדרכה לאילת, לאירוע מרגש מאוד עבורי – חתונתה של בתי.
ההתרגשות הייתה בשיאה.
ההכנות היו בעיצומן.
הלב שלי היה במקום של שמחה גדולה.
אבל כשהחתונה החלה, שמתי לב שיעלי לא הגיעה.
שלחתי לה הודעה לבדוק מה שלומה, והיא ענתה שהיא נתקעה עם הרכב ולא מצליחה להגיע.
ומשהו בתוכי לא נתן לי מנוח.
אני זוכרת שאמרתי לאמי:
״אם יעלי לא הגיעה, קרה משהו נורא.״
הבטן התהפכה לי.
תחושת חוסר אונים הציפה אותי.
הגוף שלי הגיב לפני שהמוח הספיק להבין.
הקאתי מהחרדה.
ואז, בתוך כל זה, נאלצתי לאסוף את עצמי.
זה היה יום חתונתה של בתי.
הייתי חייבת להיות שם.
הייתי חייבת להיות נוכחת בשבילה.
הלילה התקדם.
החתונה הייתה מושלמת.
אבל בלב שלי הייתה סערה שלא הצלחתי להשתיק.
וכשקיבלתי את השיחה מאחותה של יעלי, הלב שלי כבר ידע את האמת עוד לפני ששמעתי את המילים.
הבשורה הקשה נחתה כמו ברק.
עוזי כבר לא איתנו.
האדם שהיה – הלב שלא הפסיק לתת
לא הצלחתי לישון באותו לילה.
מיד התארגנתי ויצאתי לקיבוץ חצור, להיות שם עבור חברתי.
להיות ליד יעלי.
לתמוך בה ברגעיה הקשים ביותר.
ברגעים שאין להם מילים.
עוזי, היית נשמה טהורה.
תמיד הראשון לתת.
הראשון להציע.
הראשון לדאוג.
כשאני נזכרת בביקורים שלי אצלכם, אני רואה אותך כמו שהיית –
פשוט, טבעי, נדיב, עם לב פתוח.
תמיד נידבת את מיטתך ואת חדרך.
פינית מקום.
הענקת מרחב.
נתת מתוך שקט, בלי רעש, בלי לבקש דבר בחזרה.
זו הייתה נתינה אמיתית.
נתינה שבאה מהלב.
היית אהוב ונערץ.
סמל לרגישות.
לאכפתיות.
לערכים טהורים.
לאהבה לאדם ולאדמה.
יש אנשים שלא צריכים לדבר הרבה כדי להשאיר חותם.
הנוכחות שלהם מספיקה.
ואתה, עוזי, השארת חותם עמוק.
לזכרך ולמסר חייך
אני מאמינה שאתה במקום טוב, כפי שמגיע לגיבור אמיתי.
מסר חייך ממשיך להדהד גם אחרי לכתך –
אהבה. שלום פנימי וחיצוני. נתינה ללא תנאי. נאמנות לערכים. חיבור לאדמה.
אני נושאת תפילה בליבי להפצת המסר שלך, לאנושות כולה.
העולם זקוק לאור שלך.
גם אם אינך כאן בגוף, משהו ממך ממשיך להיות נוכח.
בשדות.
באדמה.
בלב של משפחתך.
ובלב של חבריך.
בלב של כל מי שזכה להכיר אותך.
עוז ארדי ז״ל – גיבור של אמת, ילד של אדמה, נשמה של אור.
מוקדש לעילוי נשמתך, עוז ארדי ז״ל.
לזכר הנופלים והנרצחים.
לשמירה, הגנה והצלחת הלוחמים.
לרפואת פצועי הגוף והנפש.
לשלום החטופים ולשובם במהרה הביתה.
נשמתך תהיה צרורה בצרור החיים.
יש זיכרונות שלא נשארים רק בעבר, אלא הופכים לשער של אהבה, תפילה ומשמעות. עוז ארדי ז״ל נשאר בלבבות כסמל לעוצמה שקטה, לנתינה, לאהבת הארץ ולאהבת האדם. דרך סיפור חייו ונפילתו, נותר מסר עמוק שממשיך להאיר: לבחור באהבה, להחזיק בערכים, לזכור את האור, ולהעביר אותו הלאה.
